מכתב עם סיום בית הספר

לי-אור פנחס – בוגר בית הספר

2015

ניצחתי את המערכת.

מכיתה א' היו לי בעיות עם מערכת החינוך. לא שרציתי, זה פשוט קרה.

לצערי לא היה בית ספר ממלכתי שהייתי בו ליותר משלוש שנים.

ספגתי הרבה דברים. מנהלת שלא אכפת לה שיש עליי חרם כיתתי, מנהלת שלא אכפת לה שזורקים עליי אבנים בהפסקות, מורות שלא לימדו אותי כלום וקיפחו אותי בזמן שטיפחו את שאר הילדים והילדות, מורות שהתנהלו לחברים שלי כשלא הגעתי וכשהגעתי אז נתנו לי יותר שיעורי בית ומנהלת שהוציאה אותי מוועדה קטנה לאיכות הסביבה שאני בעצמי הקמתי בבית הספר.

המקרה האחרון שציינתי גרם לי לוותר. לוותר על המערכת, לוותר על לימודים, לוותר על חברים ולוותר על עצמי.

מתוך 12 שנות לימוד שסיימתי, לא למדתי שנתיים שלמות מתוכן מתוך ייאוש. לא רציתי ללכת לבית הספר. מה היה הטעם? הרי זה לא שלימדו אותי ולא נהניתי בהפסקות אז מה זה שווה…

בכיתה ז' הייאוש מילא אותי. אחרי שלושה בתי ספר יסודיים ושתי חטיבות הפסקתי להאמין בעצמי. לא למדתי מתמטיקה כמו שצריך אף פעם, האנגלית שלי הייתה מבוססת על משחקי מחשב, קלפים, סרטים וסדרות עם דיבוב וכמובן, מורפיקס.

הייתי אטום חברתית, ריק מתוכן, ילד תימהוני שנדד בין בתי ספר, ילד שהעניין היחידי של אנשים מכיתתו היה העובדה שיש לו כסף ואפשר לבקש ממנו לקפיטריה.

בסוף כיתה ז', אחרי שלא נכחתי בבית ספר 8 חודשים, אמא שלי שמעה על בית ספר שנקרא בית ספר דמוקרטי בקרית אונו. אמא שלי הלכה לראות מה בדיוק העניין של הבית ספר הזה ואם שווה לי לנסות ללכת לשם, כשהיא חזרה היא נורא התלהבה ודיברה עליו במשך שבוע. בשיא הייאוש אמרתי לעצמי "נו טוב, יאללה עוד איזה בית ספר ללכת ממנו בסופו של דבר".

הגעתי ליום הראשון ללימודים בדמוקרטי קריית אונו בכיתה ח' עם חיוך מזויף שאליו התרגלתי כבר במשך השנים וגיליתי שהבית ספר שונה לגמרי מבית ספר רגיל.

אין כיתות ואין מספרים, במקום יש בתים. אין חדר מורים, המורים יושבים עם התלמידים. אין קפיטריה, יש קיוסק קטן שהתיכוניסטים ניהלו. אין ללכת למנהל, יש לשבת ולדבר בגובה העיניים עם שיא ההבנה והרצון לעזור. אין עונשים מהשרוול, יש "בית משפט" שמורכב משני תלמידים ואיש צוות שיחליטו מה התלמיד יצטרך לעשות בשביל "לתקן" על מה שהוא עשה.

עכשיו, כשסיימתי י"ב בדמוקרטי קריית אונו, אני יכול להגיד בגאווה שזה הבית ספר הכי טוב שיש. המורים עזרו לי בין אם זה בלימודים ובין אם זה בדברים אחרים. המורה לאנגלית אשכרה השקיע בי והעביר אותי בגרות חמש יחידות.

בזכות הצוות הנפלא והתלמידים שמקבלים כל אחד ולא משנה מי הוא או מה הוא עשה התפתחתי ונפתחתי חברתית. היום אני בוגר תוכנית מודל האו"ם וחבר בארגון הבוגרים שלה, פעיל בצוות הצעיר של מפלגת כולנו, חבר במועצת הנוער העירונית 6 שנים, מזכ"ל צוות מועדון נוער היאנוש 3 שנים, מתנדב לשעבר במכבי, קיבלתי אות הוקרה ואות הצטיינות מהעירייה של קרית אונו על העשייה שלי בחברה והכי חשוב, הכרתי אין ספור חברים ומדריכים שילוו אותי בהמשך החיים ובזכותם תמיד יהיו לי מלא זיכרונות טובים.

אז לסיכום, אם הייתי יכול לשנות משהו בעבר שלי לא הייתי משנה כלום. למעשה, אני מודה למערכת החינוך על הפאשלות שלה. נכון, אין לי תעודת בגרות מלאה או חלקית אבל הצלחתי להיות מי שאני באמת, ללא מעצורים, ללא לחצים וללא אנשים שיפריעו לי לעשות את הדברים שאני הכי אוהב.

ועל זה אני אומר: ניצחתי את המערכת.